יצאת גדול בע"מ נ' צנחני

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטה מיום 25.1.2011, בה קבעתי כי איני מקבל את הסברי המבקש להעדרותו מהדיון שהתקיים ביום 12.1.2011. לכאורה ניתן למבקש "יומו בבית המשפט" במובן זה, שניתנה לו האפשרות להסביר את העדרותו, ועל כן ספק אם עסקינן בביטול החלטה שניתן במעמד צד אחד. ברור, שאם מדובר בהחלטה שיש לראותה כאילו ניתנה במעמד שני הצדדים – כי אז אין מקום אף לדון בבקשה לביטול ההחלטה, ודינה להידחות על הסף.

אלא, שאין צורך להכריע בסוגיה זו, שכן גם לגופה דין הבקשה להידחות: נזכיר, כי ביום 12.1.2011 התקיים דיון, אליו לא התייצב המבקש. בדיון נועדה להישמע ההתנגדות שהגיש המבקש לביצוע התביעה נגדו. ערב הדיון, התקבל בבית המשפט מברק ששלח המבקש, בו הוא מודיע, כי הוא חולה. בדיון עצמו נקבע, כי ניתנת למבקש הזדמנות להציג אישור מחלה כדין. עוד ההחלטה מוכתבת, ונציג המשיבה ביקש לשתף את בית המשפט בשיחה טלפונית אותה ניהל זה עתה (ואף תוך כניסה לאולם) עם המבקש, במהלכה הזמינו לבצע עבודת חשמל בביתו, ולדבריו נענה המבקש להזמנה (חרף היותו, לכאורה, חולה עד שלא יכול היה להתייצב בבית המשפט), והודיעו כי יתייצב במקום המיועד בתוך חצי שעה. מטבע הדברים, לא ניתנה החלטה על אתר, וניתנה למשיב הזדמנות להתייחס גם לעניין זה. באותה החלטה שניה, הונחתה המזכירות לשוחח עם המבקש טלפונית ולהקריא לו את תוכנן. עפ"י תרשומת שערכה המזכירות בתיק הממוחשב, כך פעלה פעמיים: ביום הדיון, ושוב 4 ימים לאחר מכן, שאז הודיע המבקש כי למחרת יבוא לקבל העתק ההחלטות.

ביום 18.1.2011 הגיש המבקש אישור מחלה, שם נכתב כי המבקש חולה מיום 10.1.2011 ועד ליום 14.1.2011, ועוד נכתב, כי האישור אינו תקף לבתי משפט ולמוסדות צבאיים. המבקש לא הגיש כל מסמך או בקשה נוספים, עד ליום 25.1.2011, אז ניתנה ההחלטה אותה מבוקש עתה לבטל. בין היתר, הושתתה ההחלטה מיום 25.1.2011 על העדר כל התייחסות לשיחת הטלפון בין נציג המשיבה לבין המבקש.

עתה טוען המבקש, כי דבר ההחלטה לפיה עליו להגיב על שיחת הטלפון נודע לו "רק בדיעבד", וכי התכוון לשלוח עובד שלו לבצע אותה עבודה, ולא לגשת בעצמו, מפאת מחלתו.

כאמור לעיל, אני סבור שדין הבקשה להידחות. לא זו בלבד שגרסתו זו של המבקש היא כבושה, ובאה רק לאחר ההחלטה לדחות את ההתנגדות, אלא שבשני פרטים עיקריים שתק המבקש ולא פרט: האחד, מתי נודע לו אודות אותה החלטה (דהיינו: מהו אותו "בדיעבד" עליו הוא מדבר); והאחר, מיהו אותו עובד נוסף, ומדוע לא צורפה אסמכתא כלשהי לקיומו של עובד כזה. בהעדר נתונים אלה, נראה כי אין מקום לקבל את הסבריו של המבקש, ודין גרסתו להידחות. לא למותר להדגיש, כי בתצהירו התומך בהתנגדות עצמה, עת טען לביטול עסקת הפרסום שעליה נסבה התביעה, טען המבקש כי ביטל את העסקה מאחר שהחליט להפסיק לעבוד בתחום; החלטה זו להפסיק את העבודה באה, לפיכך, למעלה משנה לפני אותה שיחת טלפון (שלא הוכחשה) ממנה משתמע כי העסק עודו חי וקיים.

אשר על כן, וגם אם נראה את ההחלטה מיום 25.1.2011 כאילו ניתנה במעמד צד אחד (וכבר ציינתי, כי ספק אם ראויה היא ל"תואר" זה), הרי שדינה להתקיים, ויש לדחות הבקשה לבטלה. משנראה, כי ההחלטה בפועל ניתנה לאחר שניתנה למבקש הזדמנות לטעון טענותיו – נכונים הדברים מקל וחומר.

אני דוחה את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 25.1.2011. מאחר שסכום ההוצאות שנפסקו בתיק זה, כולל ההוצאות עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל וניהולו, והוצאות ההתנגדות והדיון, כבר עולה משמעותית על סכום התביעה, איני עושה צו להוצאות בבקשה לביטול ההחלטה.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"א, 08 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: